אפקט החממה והסיבות להתחממות גלובלית 

אפקט החממה והתחממות גלובלית.

"התחממות גלובלית" (Global Warming) הוא מושג מקובל לתיאור תהליך של שינוי חד באקלים העולמי, החזוי לנוע בין 1.5-4 מעלות צלסיות . תהליך זה נגרם, על פי הדעה המקובלת, מהתחזקות אפקט החממה עקב עליית הריכוז האטמוספרי של גזים מסויימים אשר גורמים לאחוז גדול יותר של אנרגיית השמש להישמר באטמוספרה במקום להיפלט לחלל.

כאמור בשני המאמרים הקודמים בסידרה, תכונות אגירת האנרגיה איננן זהות אצל כל הגזים באטמוספרה, ולפיכך שינוי בהרכבה של האטמוספרה יביא בהכרח לשינוי בקיבולת החום שלה. על פי התומכים בתיאוריה נגרמת ההתחממות הגלובלית מעליית הריכוז של גזים בעלי קיבולת חום גבוהה (להלן גזי חממה GHG- Green House Gasses), בעיקר פחמן דו-חמצני, מתאן ואוזון
מאז ראשית המהפכה התעשייתית האנושות שחררה לאטמוספרה כמויות גדלות והולכות של גזי חממה כתוצאה מהשימוש בדלק פוסילי (בתחילה פחם וכיום גם נפט וגז) על מנת לספק את צרכי האנרגיה של אוכלוסיה שגדלה בקצב אקספוננציאלי.

הריכוז של דו תחמוצת הפחמן, למשל עלה מאז סוף המאה ה-18 ב30% התקופה הטרום תעשייתית (ר' טבלה), ריכוז המתאן עלה ב-145% וריכוז הפריאון (CFC-11) עלה לרמה של 270ppt.
מספר רב של מודלים חוזים כי עליה זו בריכוזם של גזי חממה באטמוספרה יביא לגידול באפקט החממה ובעקבותיו להתחממות האקלים בעולם. כאמור, ההערכות לגבי ההיקף המדוייק של ההתחממות הצפויה משתנות ממחקר למחקר. הטווחים נעים מעליה של מעלה ועד 11 מעלות
ההשלכות האפשריות של התחממות גלובלית בהיקף האמור עשויות להיות מרחיקות לכת . תופעה אפשרית המאוזכרת בהקשרים אלו כוללות מידבור (desertification) של אזורים נרחבים בהם נהוג היום אקלים ים-תיכוני. גם עליית מפלס האוקיינוסים חזויה כתוצאה עליית נפח המים בימים ומהמסת קרחוני ענק יבשתיים באנטרקטיקה - תופעה זו עשויה להביא ל"טביעתן" של אזורים נמוכים כגון איי האוקיינוס השקט, הולנד ובנגלדש.